ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ראשון לציון
|
34090-09-12
09/01/2013
|
בפני השופט:
רנה הירש רשמת בכירה
|
| - נגד - |
התובע:
1. מנשה שבתאי
2. שבתאי שבת
|
הנתבע:
יוסי כהן
|
| פסק-דין |
הרקע בתמצית
1. התובעים הינם קבלנים העוסקים בשיפוץ והנתבע שהינו חשמלאי מוסמך התקשרו בהסכם לצורך עבודות שיפוץ.
בינואר 2009 פנו התובעים לנתבע כדי שזה יבצע עבודות חשמל בדירת מגורים (להלן: "הדירה") עבור בעליה. לטענת התובעים, הנתבע קיבל על עצמו לבצע את עבודות החשמל "BACK TO BACK" להתחייבות התובעים כלפי מזמיני העבודה.
לטענת התובעים הנתבע ביצע עבודתו באופן רשלני, חובבני וללא עמידה בתקנות חוק החשמל.
2. ביום 24.2.2011 הוגש כתב תביעה (ת.א 49205-02-11) על ידי בעלי הדירה כנגד התובעים בגין ליקויים בבניה ולרבות ליקויים הנוגעים לעבודת חשמל (להלן: "ההליך הקודם"). התובעים עתרו להחזר הסכום ששולם על ידם בגין ליקויים בעבודות החשמל, וכן חלק מהוצאותיהם בניהול ההליך הוקדם, ובסך הכל 20,152 ש"ח.
4. הנתבע טען כי ביצע רק עבודות זוטרות שלהתקנת נקודות חשמל חדשות וכי הבהירו לתובעים שלא ייתן שיאור לעבודה שלא ביצע בעצמו. הנתבע הדגיש כי לא ביצע עבודות של התקנת לוח חשמל ראשי, הנחה או חיבור גיד הארקה, או עבודות חשמל בגינה ומחוץ לבית.
דיון והכרעה
5. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה".
הפסיקה קבעה לא פעם כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע - לא יוכל לזכות בתביעתווהיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה, הינה בשיעור של 51% לפחות. מכאן, כי מקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו.
לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו ולטיעוני הצדדים כפי שהועלו בכתבי הטענות, כמו גם לעדויות הצדדים בפניי, אני סבורה שהתובעים לא הרימו את נטל השכנוע המוטל עליהם במשפט האזרחי, ולפיכך יש לדחות את תביעתם, הכל מהנימוקים המפורטים להלן.
6. התובעים לא הביאו כל ראיה ממנה ניתן ללמוד מה היו העבודות שביצע הנתבע בדירה, מבין עבודות החשמל כולם. אמנם, בכתב התביעה טענו התובעים באופן נחרץ כי "התובעים לא ביצעו בשום דרך וצורה שהיא את עבודות החשמל בדירה", אלא שבעדותו של התובע 1 הטענה היתה נחרצת הרבה פחות, והתובע אישר כי הנתבע (כפי שטען) לא ביצע את ההארכה אלא שהתובעים הם שהניחו את כבל החשמל המשמש להארקה. התובע 1 אישר זאת בדבריו:
"זה נכון שהנתבע לא עשה את הארכה ונכון שהוא לא ביצע את לוח החשמל, בוודאי שלא."
כאמור, טענת התובעים בכתב התביעה היתה שהנתבע ביצע את כל עבודות החשמל בדירה, ואילו הנתבע טען כי ביצע עבודה רק של התקנת נקודות חשמל בדירה וכי שכרו חושב לפי מחיר של 120 ש"ח לכל לנקודת חשמל שהתקין. בפתח הדיון התובעים הכחישו נמרצות את גרסת הנתבע, אלא שבסיכום הדיון ניתן היה להסיק מטיעוני התובעים, כי אכן התשלום לנתבע בוצע בהתאם למספר נקודות החשמל החדשות שהתקין בדירה.
כך מסר התובע 2 בסיכום הדיון:
"...ובסוף העבודה הם עשו ספירה עם האדריכלית וסיכמו את החשבון לפי 120 ש"ח לנקודה רגילה. היו מעל 180 נקודות בדירה...".
דברים אלה יש בהם חיזוק לטענת הנתבע, כי שכרו שולם עבור נקודות החשמל שהתקין, ועבורם בלבד.
7. לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה שהיתה חלק מהתביעה בהליך הקודם, המתייחסת לליקויים לכאורה בעבודות חשמל שונות בדירה. בית המשפט בהליךקודם מינה מומחה שהתייחס לליקויי הבניה, אך למעט הערה כללית של המומחה, לא התקבלה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט בתחום החשמל.
8. בכתב ההגנה מפרט הנתבע את הליקויים בתחום עבודות החשמל בגינם נתבעו התובעים לשלם בתביעת ליקויי הבניה, ומבהיר מדוע כל אחד מהליקויים הרלבנטיים אינו בתחום אחריותו:
בנוגע ללוח חשמל ראשי - התובעים אישרו שהנתבע לא ביצע עבודה של התקנת לוח חשמל ראשי, וכי "הלוח חשמל היה לוח ישן הוחלף לדיירים". בנסיבות אלה, לא ברור מדוע סבורים התובעים כי הנתבע חייב לשלם בגין ליקויים בלוח החשמל.